היה לילה לא קל באוהל בטורטוק. קצת קריר וקצת כאב הגוף מהמיטה הקשה. איכשהו בסוף הצלחתי לישון.
התעוררנו במקום הפסטורלי הזה, טורטוק. שדות ירוקים על גבי שדות, רק שבילים צרים מפרידים בינהם, מלאים מכל סוגי השתילים, חיטה, תפ"א, אפונה, כרובית, תרד ועוד המון אחרים.
בהתחלה שביר הנהג חשב שנצא מהמקום המהמם הזה בשמונה בבוקר. נאלצנו להסביר לו שאנחנו נשארים לשוטט ורוצים לצאת לכיוון הונדר בשתיים-שלוש. הוא היה מאוד לא מרוצה.
בהתחלה שוטטתי לי לבד בסמטאות הצרות, האפרוריות בין הבתים, ובשבילים הצרים בשדות הירוקים. אישה מקומית ניסתה לשוחח איתי, אבל היא לא ידעה יותר מדי אנגלית, רק אורדו, אז לא הגענו רחוק. אמרה לי כמה ילדים יש לה, ואח"כ תיארה את כל מה שצומח בשדה שלה. :).
אח"כ טיפסתי למנזר הקטן על הגבעה, ושם חברתי לאסתר וגבור ההונגרים, והמשכנו לשוטט יחדיו. המנזר העלוב נבנה במאה ה-14, כשהמקום היה הודי, לפני שפקיסטן פלשה אליו. וגרו בו מספר נזירים בודהיסטים.
חזרנו לשוטט בעוד סמטאות והגענו עד למסגד הפשוט והמשעמם. בדרך צילמנו כל מיני מקומיים. המקומיות פחות נתנו לנו לצלם אותן מהמקומיים. אולי מטעמי דת.
בצהרים נפגשנו עם כולם והלכנו לאכול צהרים, למורת רוחו של שביר שרצה כבר שנצא להונדר. כמובן שארוחת הצהרים התעכבה. לקח להם שעה להביא לנו את האוכל, ושביר נהיה עצבני וצעק על העובדים משהו. אנחנו גם היינו מורעבים, אבל לפחות האוכל היה מאוד טעים כשהגיע. היה רק טבח אחד במטבח שהכין הכל.
יצאנו לדרך להונדר. צחקנו קצת על שביר שאנחנו צריכים לעצור בכל מיני מקומות. הדרך היתה אמנם רק שעתיים וחצי, אבל מתישה. חלקה דרך אפר קשה, והרכב לא הכי נוח בעולם.
כשהגענו להונדר שביר היה נראה באקסטזה. הוא לקח אותנו ישר לפארק הדיונות, האטרקציה של האזור. זה מקסים ונראה סוריאליסטי. אזור של דיונות בין הרי הבזלת והסלעים. רג'יס היה היחיד שגם לקח סיור גמלים, כל השאר חשבו שזה די מיותר. כשמיצינו את הפארק חזרנו לרכב וראינו ששביר היה עסוק בשטיפת הרכב במי הנחל. חיכינו לו קצת עד שהואיל בטובו לקחת אותנו לגסט האוס.
גם כאן, לקח לארוחת הערב די הרבה זמן. (יותר מהמסעדות בלה, שם יש להם צי של טבחים, והם מיומנים יותר כנראה).
כשחיכינו לאוכל שביר שם מוזיקה הודית מגניבה, וקצת רקד. כמובן שאני גם קצת נעתי על הכיסא, וניסו לשכנע אותי ללכת לרקוד באמצע החדר, קמתי לשניה אבל זה היה יותר מדי מביך כשכולם מסתכלים, במיוחד עוד כמה הודים שנכנסנו.. אז ויתרתי על התענוג. והמשכתי לרקוד על הכיסא. אף אחד אחר לא רצה לרקוד איתי כמובן, חוץ משביר.
אז אכלנו, קשקשנו והלכנו לישון.
צירפתי תמונה שלנו מחכים לאוכל, את דיונות החול ותמונה שבה לבסוף גם אוכלים. הדיונות מרשימות יותר במציאות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה