לדאק, הסוף, וחזרה הביתה.

אז אני בבית, אחרי יום וקצת של התשות.

אז קודם כל השיר ההודי שרץ היום חזק (מים, מים, מים כחולים וכו.., משהו דבילי), ולצליליו רקדתי בפס הגבוה.
Yaariyan Sunny Sunny (Aaj Blue Hai Pani Pani) [Fu…‏: http://youtu.be/830PhCOHeB0

דבר שני שרציתי כל הזמן לספר ושכחתי. לאורך הדרכים ההריות יש להם מן שלטים משעשעים שאמורים לעודד זהירות בדרכים. שלטי אבן חמודים צבועים בצהוב, עם אמרות "פילוסופיות עמוקות" או סתם בחרוזים. כמה דוגמאות: (הטעויות הדקדוקיות במקור)
Speed is a thrill but also kills.
Better be mr late than late mr.
After whisky driving risky.
A high way is not a way to get high.
Don't gossip let him drive.
Be easy on my curves.

כן, חלקן גם קצת עצבנו אותי. :). אבל סה"כ זה כמעט תמיד היה משעשע להתקל בזה בדרכים. יש גם ספר עם תיעוד כל הסיסמאות, ביפ ביפ דונט סליפ. חשבתי לקנות אותו, בסוף ויתרתי.

בסה"כ אני רוצה לומר שלדאק היא אחד המקומות המדהימים בהודו. היא גם נקיה יותר ואקולוגית יותר מאזורים אחרים. הנופים היפים שלה כמעט ולא מוכתמים על ידי זבל אינסופי שאפשר לראות במקומות אחרים. לא רואים בכלל שקיות פלסטיק שם, רק שקיות בד, ויש בהרבה מקומות מילוי בקבוקים במקום לקנות עוד ועוד בקבוקי פלסטיק.
גם המקומיים מקסימים, קרובים יחסית לטיבטים, הם חמים ונעימים, פחות מציקנים, כמעט ולא, ואמינים יותר.
גם מזג האויר ביולי אוגוסט מעולה. :).

אתמול בבוקר עזבתי את לדאק בטיסה לדלהי. טיסה מדהימה עם נופים מהממים. הגעתי לדלהי ליום שלם עד הערב, ויום שלם הייתי בתוך הסאונה הזאת. לקחתי מהשדה מטרו לכיכר מרכזית, של אזור קניות, ושם עברתי מבית קפה, לסיבוב בחנויות לבית קפה. פעם אחת אפילו נכנסתי למקדונלדס, רק בגלל הוויפיי (אכלתי צמחוני), ואח"כ לסטארבקס.

הגעתי בערב מיוזעת ומותשת, בג'ינס לשדה, והיו לי כמה שעות לשרוף. קצת ישנתי שם על ספות (הייתי עייפה גם כי לילה קודם לא ישנתי טוב, כנראה מלחץ הטיסה). ואז ראיתי שיש מקום למקלחת והתאוששות, אז הלכתי לברר מחיר, יחסית יקר למקלחת אבל אפשרי ובערך מה שנשאר לי. ואז הפנו אותי לסניף השני שלהם ואז גיליתי שזה מאה רופי יותר ועוד מס, ואז כבר הכסף שלי גבולי, ובכלל התעצבנתי וניסיתי לגרום להם להוריד את המחיר בגלל הטעות שעשו. אבל זה לא עניין אותם, ואני חטפתי קריזה ובאופן עקרוני לא הסכמתי! כבר אמרתי שהייתי עייפה ועצבנית? בסוף אני הרי הפסדתי מזה..

סוף סוף עליתי על הטיסה למוסקבה. במוסקבה היה צפוי לי טרנזיט מלחיץ של 50 דקות בלבד (אחרי שהם שינו שעות טיסה). אז ביקשתי לשבת בשורה קדמית. כשהגענו למוסקבה, ראיתי בחור אחד רץ קדימה, והוא הספיק להיות בדלת ראשון. אני ועוד זוג ישראלי אחר התחלנו לרוץ יחד לעבר היציאה, קצת אחריו.  מחוץ למטוס גילינו שזה אוטובוס ולא שרוול. הישראלי ההוא הספיק לאוטובוס הראשון, עם אנשי הביזנס ואנחנו נתקענו לנו, עד שיצא האוטובוס, ואח"כ הדרך נראתה אינסופית, גם ראינו איך הוא רק מתרחק מהשער שלנו. הגענו לכניסה ושם חיכה לנו מישהו מהחברה והעביר אותנו מהר בדרכונים. בהתחלה רצה שנחכה לו ונרוץ איתו לשער, אבל אז הבין שהוא צריך לחכות לעוד כמה ישראלים ואמר לנו לרוץ לשער לבד. אז רצנו רצנו לקצה השני של הטרמינל.
כשהגענו לשם ראינו את הישראלי הראשון ממש מאלץ אותם להחזיק עבורנו את השער פתוח, והספקנו ברגע האחרון. עוד 4-5 ישראלים כנראה לא הספיקו, וגם התיקים שלנו לא הספיקו, הם יגיעו מחר. :).