טוב, ביום השלישי לא קרה הרבה. קמתי מוקדם, לפני ארוחת הבוקר, לטפס למנזר הקרוב בהונדר. היה נוף יפה והטיפוס לא היה קשה מדי. אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו לדרך. שוב דרך מדהימה. בדרך הבטחתי שכשנעצור בפס בקהארדונג לה, נשים מוזיקה הודית ואני ארקוד. אז זה באמת מה שקרה. האמת שרציתי לעשות את זה כמה זמן, כל פעם שראיתי חבורה של הודים עוצרים בצד הדרך ומתחילים לרקוד. כאלה מגניבים. :).
אולי זה לא היה הרעיון הכי טוב לעשות את זה בגובה כזה, כי אח"כ חשתי קצת ברע במהלך הערב, בחילות, וגם הקאתי. אבל נהניתי, וכולם התרשמו. :)
הנסיעות הארוכות גרמו לי לחשוב על כל מיני דברים שלא כתבתי בפוסטים הקודמים ואני לא יודעת למה. תמצתתי. ופתאום חשבתי שיכולתי לספר הרבה יותר, אז נזכרתי קצת בכמה דברים.
בטרק שעשיתי, בגסט האוס הראשון היתה ילדה מתוקה בת שלוש, פאמי, הבת של האישה שניהלה את המקום. פאמי היתה סקרנית וביישנית, פחדה להתקרב אבל רצתה. ראיתם אותה בתמונות. ואמא שלה בעצם באה לעזור לאמא שלה (הסבתא). לסבתא יש ארבע בנות, כולן נשואות וגרות במקומות אחרים, וכל פעם בת אחרת באה לעזור.
זה קורה הרבה, הנשים מתחתנות ועוברות לכפר או לעיר של הבעל (השיטה הפטרי לוקלית), כמו שקורה בעוד מקומות בעולם.האישה מתנתקת מהאנשים והסביבה שהיא מכירה, ומאבדת כוח, מגיעה למקום שהיא צריכה ללמוד את הלכותיו ואת האנשים, וכנראה להיות כפופה לבני המשפחה.
בגסט האוס השני בטרק, היתה אישה שעבדה לבד, והיתה שם לבד לחלוטין. גם עבדה בשדה, וגם בישלה וסידרה לאורחים. היא פה רק בעונה בקיץ, כארבעה חודשים, ואח"כ נוסעת לבעלה, נראה לי שבקשמיר. שתי בנותיה לומדות בערים גדולות. הרבה מהאוכלוסיה זזה בשתי עונות השנה, או חוזרים לכפר עם המשפחה, או נוסעים לאזורים חמים יותר. החורף מאוד קשה בלדאק, אין צמחיה, הכל מושלג, ואין תנועה של מוצרים. הבנתי שהכלבים שנראים לי עכשיו הכי רגועים וחביבים נהיים אלימים בחורף כי אין להם מה לאכול.
אבל אני בינתיים נורא נהנית לראות את הכלבים רגועים, ואת הפרות והחמורים לועסים עשב במרעה, מסתובבים חופשי. נותן תחושה כי לבעלי החיים יש חיים נעימים וחופשיים. מסתובבים חופשי, גם אם הם בבעלות של בני אדם. אבל כנראה שהחורף מאוד קשה, ואז חלקם נאכלים. אבל לפחות נהנו מחייהם בחלק מחודשי השנה.
אני שותה הרבה ג'ינג'ר למון האני ביום. טעים ובריא.
טוב זהו בינתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה