מסתבר שכמה מכם כתבו לי תגובות בבלוג שלא התקבלו. :(. אז מממש חבל. אבל תודה רבה לכולכם שניסיתם. ממשק מאפן!
עכשיו אני מבינה מכם גם שממש תמצתתי בהתחלה, איזה באסה, אני חשה פספוס עמוק על כך ומתנצלת מעומק ליבי.
שלשום עשיתי סיבוב בסמטאות חדשות וגיליתי מקומות חדשים ואפילו גסט האוסים חדשים. ואז אפילו שקלתי לעבור גסט האוס למקום עם נוף מהמם או משהו. בדקתי שני מקומות והחלטתי שזה לא משתלם. אני ישנה במקום ממש חמוד, ונקי עם גינה יפה ומשפחה מתוקה, במחיר טוב. המשכתי בשיטוטי, ארוחת בוקר, פרסמתי את הפוסט של יום קודם וכו.
התחלתי לשוטט מצפון לעיירה, למקום שלא הגעתי אליו ואז הגעתי לאגודת הנשים הלאדקיות. אגודה שהוקמה על ידי אישה הולנדית לפני כ20 שנה, לתמוך בנשים המקומיות ולעזור להן בתעסוקה והכנסה. לא היה הרבה במקום. ראיתי קצת תמונות מכמה אירועים והיו שם כמה נשים שישבו ופטפטו.
לפני שבאתי ללכת מישהי עודדה אותי להכנס לחנות שלהן. נו מה, אני לא אקנה?? תרומה לנשים מקומיות? אז קניתי גלויה, צעיף ותיק צד קטן פשוט. מבחר הצעיפים לא היה גדול, אבל המחיר היה סביר יחסית לסוחרים הקשמירים שצריך להתמקח איתם פה. הצעיף הצטרף לאוסף הצעיפים שכבר רכשתי, אני תיכף יכולה בעצמי לפתוח חנות.
אני משערת שאת שני הצעיפים הראשונים שקניתי, קניתי במחיר מופרז, אחרי שסוחר ממש התאמץ קשה, ועוד הורדתי אותו הרבה. (זה היה בימים הראשונים שלי פה). יש להם כל מיני שיטות מעצבנות. "בואי שבי. מה את עוד רוצה לראות, אולי זה?" "את לא סומכת עלי?". חלקלקים ומעיקים (הקשמירים). לפעמים רק בשביל להפטר מהם את קונה.
אח"כ המשכתי במעלה הכביש, והגעתי לעליה לטיפוס לעוד מנזר. אז טיפסתי. הפעם היה לי ממש קשה. הותשתי לחלוטין. בדרך למטה ירדתי מהצד השני, דרך הארמון שטיפסתי אליו ביום השני שלי פה. שם עצרתי לשעה מנוחה ותה. הקפה הפעם היה ריק, אח"כ הבנתי שזה בגלל שיפוצים בשביל אליו. בפעם הראשונה שהייתי דווקא פגשתי שם כמה תיירים והתיידדתי איתם.
היה עוד יום רגוע מעבר לזה.
למחרת החלטתי שמיציתי קצת ואני חייבת פעילות ואני אחפש לי, אולי נסיעה לאגם. את היום התחלתי בעוד ארוחת בוקר. איזה הודי שיש לידי התחיל לדבר איתי, הוא היה קצת מעיק אבל זרמתי איתו. מסתבר שהוא עבד בארץ איזו תקופה בקטיף, בפרען (?). הוא בעצם פליט טיבטי ולא הודי. אבל הוא נולד בהודו. הוא התחיל להגיד שישראל וטיבט הן אותו דבר (יא רייט!). ממש נשמות תאומות.
אחרי שקצת נמאס לי התחלתי לשוטט בסמטאות. הגעתי למיין בזאר/מיין רואד. בדרך נכנסתי לסוכנות נסיעות שראיתי פרסום למחפשים שותפים לנסיעה לאיזה אגם. נכנסתי וישבה שם בחורה רוסיה, סבטה, שביררה על אותו סיור/ג'יפ. היא נראתה מאוד חמודה. נרשמנו שתינו לסיור ל23, יומיים לאחר מכן. דיברנו קצת, אפילו ברוסית, עד שהתייאשתי אחרי שני משפטים. היו לה תוכניות לקחת אוטובוס לאיזה כפר שאני כבר נסעתי אליו, אז כל אחת המשיכה לדרכה.
עברתי לי ליד כמה דוכנים טיבטיים וקניתי קערת תפילה/שירה טיבטית קטנה למזכרת.
ישבתי על איזה בית קפה על רוף טופ (גג) ונהניתי מהנוף, ולקחתי כמה תמונות. (כל התמונות מהיום הזה במצלמה הגדולה). גם נורא נהניתי להמשיך בספר המעולה שלי.
המשכתי בשיטוטיי. הגעתי לאגם מקסים. ישבתי בעוד בית קפה, עוד מסעדה, וסיימתי את הספר המעולה של טוני מוריסון.
הבוקר קמתי, ושתיתי תה בגסט האוס, יחד עם עוד כמה ישראלים וישראליות ששוהים בו.
קבעתי עם אחת מהן לנסוע יחד לאיזה כפר באזור, שבמקרה בעל הגסט האוס נוסע אליו היום. אז יצאתי לקצת סידורים, ועכשיו בארוחת בוקר, כותבת את הפוסט ותיכף אנחנו יוצאות.
אז המשך יום נעים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה