אז אחרי התשה של שתי טיסות לילה בהן לא ישנתי יותר מדי, ויום טיול במוסקבה הגעתי סוף סוף להודו וללה, לדאק.
תוך שתי שניות בשדה התעופה את מרגישה שאת בהודו. תחושה משולבת של עצבנות וחוסר סבלנות לחוסר היעילות ההודית ושמחה וריגוש לקראת האוירה ההודית המרגיעה והמוכרת.
משהו מגניב על המטוסים של אירופלוט - רואים צילום של הנוף מהמטוס בזמן ההמראה והנחיתה, זה באיכות גרועה וקצת עושה סחרחורת, אבל זה מגניב!
בשתי מילים על מוסקבה. קשה לשפוט בביקור של חצי יום וגם הייתי תשושה מהטיסה, אבל קצת התאכזבתי, לא הרגשתי הרבה ייחוד ואופי. מבנים מרשימים באוירה אפרורית וסטרילית. מצאתי אוכל טעים במקום שנקרא "יולקי פלקי" (תודות להורי). בופה של כל מיני סלטים טעימים.
ואז הגעתי ללה. אחח. הודו המוכרת והטובה. הגסט האוס מקסים, עם גינה מקסימה ואנשים נעימים. קיבלתי את החדר הכי פחות מוצלח נראה לי, כנראה שילוב של זה שהזמנתי מראש ושאני לבד. חדר טוב, אבל בלי מרפסת, ולא פונה לגינה ולהרים שמסביב.
רוב היום ישנתי, להתאושש מהטיסה ולהתרגל לגובה. אחה"צ יצאתי לסיבוב בעיירה, שיש בה המון המון מסעדות וחנויות. אכלתי לי מנה הודית מעולה (veg navratan, משהו כזה). פגשתי שם גרמניה שהציעה לי להסתובב איתה לטיול בכפרים מחר, נראה, אני עוד שוקלת את זה.
אין הרבה אינטרנט כאן, יש הרבה שעות ביום בלי חשמל ובלי קליטה אינטרנטית, לפעמים יש wifi במסעדות, ואין מה לדבר על אינטנט סלולרי. אז אולי אני אכתוב פחות ממה שחשבתי.
טוב, אני אלך לי לסידורים. ביי.
